נקודות משבר בחיים

יש מספר מצבים בולטים בחיים – שמהווים נקודות שבר והתמודדות קשים במיוחד.
מדברים על אובדן כבסיס מרכזי לכולם. אובדן פירושו התמודדות עם מוות, אובדן הוא גם פרידה מזוגיות, תהליך של גירושין; אובדן נוסף ברשימה הוא פיטורים.
המשותף למצבים אלה, ולצערנו עוד רבים נוספים שלא נוסיף לרשימה – הוא הצורך לעבור מספר שלבים נפשיים-רגשיים לא פשוטים, ובנוסף לסגל דפוסי התמודדות פיזיים – אופרטיביים לחיים שכבר לא נראים כמו פעם.
הדגש שלי הוא כמובן פיטורים מעבודה. בראייתי, גם עזיבה מרצון או עזיבה מתוכננת יכולה להכיל את אותם שלבים רגשיים.

מה זה אומר לאבד מקום עבודה?

• לאבד יציבות, סדר חיים ברור, סוג של הבניית החיים והיומיום שמשרים תחושה שיש לנו ביטחון במה שקורה היום ומה שיקרה מחר.
• לעיתים זה גם אומר להיפרד מסביבה חברתית, מאנשים שטווינו עמם מערכת קשרים, מסוג של שיח/ות יומיומיות קטנות, מארוחות צהרים משותפות, מקולגות, מעמיתים..
• יש כמובן גם את הקושי בעמידה מול המשפחה והחברים. מה אומרים? איך מרגיעים את המשפחה? איך לא מאבדים תדמית מסויימת, מצליחנית, מול חוג החברים?
• קיים גם חוסר בהירות מבחינה כלכלית – כי גם אם עזבת/פוטרת עם סכום כספי מסויים – השאלות קיימות לגבי העתיד. מתי אני אמצא תפקיד "טוב"? לכמה זמן יספיק לי הכסף למחייה היומיומית?!

כל אותם אלמנטים, שרק מניתי והצגתי בקצרה – מתקיימים בנוסף לתהליך רגשי-נפשי לא פשוט.
השלבים ה"קלאסיים" של אובדן מתמקדים בתחושות של –

• הלם ראשוני.
• התפכחות – שמלווה בדיכאון, ייאוש, תהיות עצמיות.
• כעס.
• "איתור" כוחות התמודדות.
• "חזרה לחיים".

מה זה אומר?

• הלם ראשוני – מתבטא בתחושה שמשהו חדש, זר, לא טוב קרה לי. יש קהות מסויימת בהרגשות, ברצונות. לעיתים קיים גם בלבול, חוסר מיקוד. המסר הוא – שמש/הו אחר קרה לי בחיי ואני לא יודע/ת, מבין/ה מה זה אומר, מה עושים עם זה.
• התפכחות – שלב שני בתהליך, שמגיע מתוך כאב, קושי, חיבור לאותו אובדן ראשון. חלה בשלב זה סוג של הבנה והכרה במה שקרה ובמשמעות שלו. התחושות נעות ומשתנות על-פי המאפיינים האישיים-רגשיים של כל אחד. יש מי שמרגישים דיכאון, ייאוש, ירידה בערך העצמי ובדימוי העצמי. יש כאלה שמפנים שאלות נוקבות לגבי עצמם – "איך לא ראיתי את המצב בארגון / את הירידה במעמדי"… "אני לא מספיק מוכשר כמו האחרים במקצוע… אולי אני לא בתחום המתאים?"
• כעס – זה שלב שמחצין את הכאב, את הספקות העצמיים. והכעס כאן יכול להיות כולל ונרחב – כעס על הבוסים, על הארגון שאכזב, על חברים – שלא אמרו, ש"שמו רגליים". על העולם, על בני הזוג ש"לא מבינים", ולא מעט כעס על עצמי.
• איתור כוחות התמודדות – שלב זה הוא החשוב ביותר מבחינת הבנייה האישית-תעסוקתית-מקצועית העתידית. מתוך כל התחושות הקשות, מתעוררת תחושה עצמית שמחזירה אותנו ליכולות, לכוחות להתמודד מול קשיים, להבנה שזה שלב בלתי נמנע בחיים וצריך להתארגן נכון, להיעזר נכון באחרים, לשנס מותניים ולהתחיל לפעול אופרטיבית. כאן – חוזר האמון בכוחות, ביכולות, בכישורים, במיומנויות הבינאישיות. ככל שקיימת יותר עזרה ותמיכה של משפחה, חברים וגם סיוע מקצועי – ניתן להגיע בשלים יותר ומחוזקים יותר לשלב זה.
• "חזרה לחיים" – תוך שימוש בכוחות, ביכולות, בתמיכה ובידיעה – איך פועלים נכון – שלב זה מתאפיין בעיקר באופרטיביות. ניתן לתרגמו לעשייה ולאקטיביות של חיפוש התפקיד הבא – עד להצלחה.

איך יוצאים לדרך המעשית של "החזרה לחיים"?

על כך ארחיב הרבה מאד בהמשך.
המסר כאן מבחינתי הוא להבין שיש תהליך רגשי-קלאסי שקשה מאד לדלג בו על שלבים.
ניתן בהחלט "לכווץ" שלבים קשים מבחינה רגשית, על-מנת לקדם מהר יותר את השלבים האופרטיביים.