"למה לא יצאת לקצונה?"…
"למי מההורים אתה יותר דומה בתכונות האופי – לאמא או לאבא?"…
"למה התגרשת?"…
"גר לבד, נמצא בזוגיות?!"…
ועוד ועוד – שאלות שנוחתות על מועמדים בראיון אישי-תעסוקתי ומותירות אותנו מופתעים במקרה הטוב, המומים במקרה הפחות טוב, וכועסים (על החדירה לפרטיות) – במקרה הממש לא טוב.
רבות הפניות והשאלות אלי הממוקדות דווקא בשאלות ה"לא קלאסיות" בראיון.
כלומר – מה לגבי שאלות הממוקדות בתקופת התיכון (כל-כך מזמן… מה זה רלוונטי?!..)
או שאלות הנכנסות יותר לתחום היחסים במשפחה (הורים, בני זוג).
אז מה עושים?
תחילה, חשוב להבין שאותן שאלות לגביהן אתם מרגישים שהן "מתקילות" או קשות מבחינתכם – הן השאלות שמאחוריהן מתקיימת רגישות מסויימת, נקודת חולשה או קושי או אפילו זיכרון של תקופה לא כל-כך נעימה בחייכם, שהייתם רוצים לשכוח.
נקודת חולשה בראיון משתקפת באופן מיידי בהבעות שלכם, בתנועות, גם ברצף ובשטף המילולי.
אם השאלה נחתה עליכם בפתאומיות, מבלי שהתכוננתם מראש אליה – כדאי להעביר את עצמכם ל"שדות ניטרליים", כלומר – אם מדובר על תקופת התיכון למשל – שהיתה חוויה לא חיובית, כדאי להתמקד במקומות הניטרליים-כלליים של תקופת התיכון בראייה נורמטיבית. למשל – לדבר על השקעה בלימודים (סבירה או טובה); לא לדבר על קשיים חברתיים אם היו, אלא להתמקד בקומץ החברים שכן היו. אפשר לדבר על מספר מצומצם של חברים טובים אבל איכותיים, שמלווים אתכם עד היום.
גם לגבי הצבא – להתמקד בהישגים, לא בקשיים. להדגיש חוויות חיוביות או תהליך צמיחה או השתנות שחל בשירות הצבאי, פחות לחצים ונקודות משבר.
"אז למי אתה דומה – לאמא או לאבא?"
לא לכעוס בבקשה. השאלה רוצה למקד את התכונות הבולטות שלכם/ן.
אז אפשר להתייחס לתכונות החזקות שלכם ולמצוא להן עוגנים אצל ההורים. אפשר לדבר למשל על הדומיננטיות של אמא/אבא, פחות על שתלטנות. על חום ועל רוך, פחות על ותרנות.
אמנות הראיון האישי מתבטאת ביכולת לראות חיובי, למקד את עצמכם בתכנים אופרטיביים ולהבין שגם השאלות המפתיעות או הבלתי צפויות (או בלתי רלוונטיות לכאורה) – רוצות לשקף וריאציות נוספות של האישיות שלכם/ן, האופי וכוחות ההתמודדות.
