פיטורים – התמודדות במישור המשפחתי

 השינוי הראשון הוא כמובן אבדן הביטחון הכלכלי. הביטוי יכול להיות מידי, או להתבטא בטווח של מספר שבועות או חודשים. הצד הרגשי המתלווה הוא לחץ (לא לחרוג מהגבולות), חרדה (מה יהיה בעתיד, איך נסתדר), דיכאון (אני לא יכול להמשיך לתת לילדי את מה שאני רוצה), רגשות אשמה (הפיטורים שלי גורמים סבל לכל בני ביתי). תחושות נלוות אילו, לצד הצטמצמויות אובייקטיביות וירידה ברמת החיים המוכרת הופכים את ההתמודדויות היומיומיות לקשות ומעיקות יותר. לדוגמא: התמודדות עם בעיות התנהגות של הילדים תהיה לחוצה/נוקשה/תוקפנית יותר.

השינוי השני הוא הירידה בתדמית כמפרנס וכהורה. כל פרט במשפחה לוקח על עצמו בפועל תפקיד מסוים במערכת. "הורה – מפרנס" מהווה כרטיס – הביקור המשפחתי. הורה מצליח מאפשר רמת חיים מרווחת, מהווה דוגמא ומודל אישי לילדיו, הוא מקור לתחושת הישג וגאווה ובעיקר מהווה מוקד לכוח וביטחון. הוא החומה הבצורה של משפחתו. פיטורים, בעיקר כאלה שנוחתים בהפתעה על האדם – מנפצים באופן משמעותי את הדימוי של הורה – מפרנס. ככל שתקופת המובטלות מתארכת יותר, הפגיעה בדימוי זה הינה משמעותית יותר. ככל שהאדם מעריך את סיכויו לחזור למעגל העבודה כגבוהים יותר, דימויו כהורה – מפרנס יהיה חזק יותר.

מצב זה – של שינוי "לרעה" בביטחון המשפחתי הכללי מהווה פתח להתפרצות של מתחים או חוסר שביעות שעד כה לא באו לידי ביטוי.

צד נפגע נוסף במערכת הם הילדים. הפגיעה בדימוי "ההורי" פירושה מחד – אדישות, ריחוק, התכנסות עצמית, ירידה בעניין ובמעורבות בחיים ובפעילות הילדים. ההורה הופך לאדיש, עייף, נכנע מפעילויות משותפות, לעתים "מתבייש" שאינו יכול לרכוש לילדיו דברים כמו בעבר. מאידך – ההורה מנסה לשמור על תדמיתו הסמכותית הפגיעה בעצם בדרך של נוקשות – יתר, מעורבות – יתר בחיי ילדיו. רצון – שהם יהיו "המוצלחים" ביותר, כדי "להצילם" ממצב דומה בעתיד. דרכי הפעילות יכולים להיות איסורים רבים, דרשנות עצומה בעיקר בתחום ההישגים הלימודיים, מאבקי כוח, נוקשות, איסורים לגבי פעילות חברתית, שעות בילוי, אגרסיביות.

אנשים המתפקדים בדרך של "עסקים כרגיל" – במערך המשפחתי הינם לרוב בטוחים מאוד ביכולתם להשתלב בטווח קצר יחסית בשוק העבודה. מבחינתם, ניתן להפריד בין המערך האישי והמשפחתי, להימנע מהבאת מתחים "פנימה – הביתה". באופיים הם אנשים מאופקים, הפועלים מתוך שליטה ובקרה עצמית גבוהה, הסומכים על יכולתם ופועלים בכל האמצעים כדי לצמצם את תקופת המובטלות. הם מנצלים את תקופת המובטלות להשלים משימות, קורסים, השתלמויות, ודואגים למקסם עצמם במפגשים וראיונות לקראת התפקיד הבא.

אדם הקם בבוקר, מתלבש, לוקח את התיק ומתפתחות הרכב וחוזר בסוף היום בשעה הרגילה. אלא שאת יומו הוא מעביר בסככה בשפת הים, בבית – קפה נידח – רק שלא ידעו, שלא ייאלץ לספר בבית מה קרה. כמובן שלאורך זמן ההסתרה אינה עובדת והדבר מתגלה בטווח של בין חודש לחודשיים. ההסתרה נועדה למנוע צער – מהמערכת המשפחתית, או עימות, או התמודדות עם כעסים – והיא גובה מחיר רגשי רב מהמפוטר. הוא מקשה מאוד על חיפוש עבודה עתידי – הן מבחינה טכנית (איך לכתוב קורות-חיים מבלי להיתפס) והן מבחינה רגשית – תפקודית.

"משטר פיטורים" זה – פירושו מדיניות חירום משפחתית. כל הוצאה, ולו השולית ביותר עוברת פיקוח הורי. אור דולק מיותר – מהווה קריאת תגר. הסף – המשפחתי נמוך מאוד והמתח הכללי רב. כל אלמנט שגרתי – מהווה מוקד מתח. "אסור להרגיז" – כי קיימת עצבנות כללית, "אסור להתחצף" – כי האם/אב רגישים יותר בתקופה זאת. המשטר היומיומי הופך לנוקשה ומבוקר מאוד.

זוהי הגישה המקלה ביותר על פיטורים במערך המשפחתי. פירושה – לחשוף את הפרטים, לא להסתיר, להכחיש או להתעלם. לשתף את בן/בת הזוג והילדים – כמובן ברמות התואמות את גילם. לבקש התחשבות, מעורבות וסיוע – אבל לא על-חשבון תפקוד מוכר קודם של המערך המשפחתי. שיתוף פירושו – להסתייע בבני המשפחה גם בהפצת קורות החיים, בטלפונים למי שיכול לסייע ובנתינת "מרחב-מחייה" למפוטר לתכנן את דרכו המקצועית ההמשכית. לא כל משפחה בנויה לשיתוף מוחלט. קיימות ואריאציות רבות בהתאם למרקם המשפחתי ול"חוזה הפסיכולוגי" הקיים בין בני הבית. ההתגייסות וההדדיות בשלב הפיטורים נותנים יותר כוח ויכולת התמודדות של האדם בתהליך הארוך והלא – קל של חיפוש תפקיד ומסגרת תעסוקתית חדשה.