אנחנו מוזנים משמועות. "שמעתי ש…" הוא חומר חם בכל התחומים – ברמת הרכילות המקומית, הסלבריטאית והפוליטית.
שמועות חזקות גם בראייה עתידית פסימית – "שמעתי ש.." החברה בקשיים, יהיו פיטורים, מקצצים תקנים.. שתהיה מלחמה/בצורת וכו'.
הפעם אני מתייחסת לגבי שמועות – מה נכון או לא נכון בראיון עבודה.
ולמה? מגיעים אלי לא מעט מועמדים לעבודה עם תובנות נוקשות המבוססות על… שמועות.
מ. א., הוא איש כספים, בן 32 – המועמד לתפקיד בתחום החשבות.
בראיון האישי (למזלו זאת היתה סימולציה) – הוא הקרין נוקשות, חוסר טבעיות, חוסר אותנטיות, בקיצור "זרימה" בינאישית בהחלט לא טובה.
שיקפתי לו זאת והוא הגיב בפליאה. הוא שמע ש…: צריך שפת גוף יציבה, זקופה, מלאת ביטחון – וכך הוא גם עשה בראיון. אלא שהתרגום שלו לאיך צריכה להיות שפת הגוף היה מוטה ביותר.
"זה נכון", אמרתי לו. "צריך יציבות, זקיפות – אבל מותר גם לזוז קצת עם הגוף. צריך להיות אנושי, לא רובוטי, וזה אומר שתנועות קטנות עם הידיים יכולות להיות חיזוק מצויין ואותנטי למסרים".
"ומותר גם לחייך. חיוך הוא גורם מרכך, אנושי ובטח לא הופך אותך ללא בטוח".
"אני שומר על קשר עין יציב כל הזמן", הוסיף מ. א.. וגם זה נכון ברמה התיאורטית, אבל בפועל קשר עין הוא עניין גמיש. צריך למקד מבט, להיות גלוי וישיר בהבעה, אבל מותר -נכון ובעיקר אנושי גם להרפות מבט לרגעים. תחשבו כמה מאמץ נדרש למקד קשר עין ללא הפסקה במשך עשרים-שלושים וארבעים דקות, וכמה מלאכותי זה נתפס בסופו של דבר…
המסר שלי היום הוא "שמועות". צריך להתייחס בפרופורציה, ובעיקר להתאים את המסרים שמתעופפים באוויר לאדם עצמו.
כי מה שחשוב בראיון האישי הוא סוג של איזון. צריך נוכחות שמשדרת אלמנטים חיוביים למראיין שמולכם. לכן – חשוב איך אתם נראים. תהיו מסודרים, אסתטיים, אבל בין ג'ינס דהוי לחליפה מהודרת – תמצאו את האמצע שלכם.
תשמרו על שפת גוף יציבה, מאוזנת, אבל בטח לא רובוטית ונוקשה מדי. תחייכו, אבל במידה. כלומר- במקומות הנכונים.
וקשר עין – הוא הכי חשוב. תמקדו מבט, אבל אל "תנעלו" את העיניים. תהיו אתם עצמכם, אבל מהוקצעים יותר.